פסק-דין בתיק ע"ע 50243-11-10

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 1891/09; השופט דניאל גולדברג ונציג הציבור מר אורי בירן) בו נדחתה ברובה תביעתו של המערער.

2.      הרקע לערעור:

2.1.  המערער (להלן - העובד) עבד כשומר במשיבה (להלן - החברה) מיום 1.5.2008 ועד ליום 10.3.2009.

2.2.  העובד פוטר מעבודתו בהודעה שנמסרה לו ביום 25.2.2009.

2.3.  בתביעתו תבע העובד פיצויי פיטורים, בטענה שפוטר סמוך לתום שנת העבודה הראשונה במטרה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים; דמי הבראה; פדיון חופשה; דמי מחלה; שכר בגין הפסקות שלא ניתנו. כמו כן טען העובד שפוטר שלא כדין, ובהקשר לטענה זו תבע פיצוי על אבדן הכנסה לתקופה של חודשיים וחצי בה לא עבד, ופיצוי על עגמת נפש.

2.4.  בית הדין האזורי קיבל חלקית את תביעת העובד לדמי מחלה, בגין מחלת ילדו, פסק ברכיב זה סך של 455.4 ש"ח, ודחה את רכיבי התביעה האחרים. בית הדין קבע כי העובד פוטר בשל העובדה שלא התייצב למשמרת ולא על מנת להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים; העובד לא השלים שנת עבודה, ולכן אינו זכאי לדמי הבראה; לא הוכחה התביעה לשכר בגין הפסקות; העובד אינו זכאי לתשלום פדיון חופשה מעבר לתשלום ששולם לו במהלך ההתדיינות. באשר לתביעה לפיצוי על אבדן הכנסה קבע בית הדין האזורי כי "אין בסיס משפטי לתביעת התובע לפיצוי על אבדן הכנסה בגין התקופה בין פיטוריו לבין המועד בו מצא עבודה אחרת"; באשר לתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש דחה בית הדין את התביעה מן הטעם שפיטוריו של העובד לא היו שלא כדין.

3.      הערעור אשר הוגש כאשר העובד לא היה מיוצג סב על כל רכיבי התביעה שנדחו. בסיכומים, שהוגשו על ידי בא כוח העובד, מיקד העובד את טענותיו בדחיית התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצוי על פיטורים שלא כדין, לרבות עגמת נפש.

4.      בכל הנוגע לרכיבי התביעה שאינם נוגעים לטענה בדבר פיטורים שלא כדין, ובכלל זה התביעה לפיצויי פיטורים, אנו סבורים כי דין פסק הדין להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

5.      באשר לתביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל בחלקו, וזאת על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, כמפורט להלן:

5.1.  כחודש לפני פיטורי העובד, טענה החברה שהעובד לא התייצב למשמרת לילה אליה שובץ. כאשר הממונה התקשר לעובד, טען העובד שלא ידע כי שובץ למשמרת זו, והתייצב מיידית למשמרת לאחר השיחה הטלפונית. בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של העובד לפיה לא ידע שהוא שובץ לאותה משמרת.

5.2.  ביום 24.2.2009, בשעות הלילה, התרחש האירוע שהוביל לפיטוריו של העובד. החברה סברה כי העובד לא התייצב למשמרת לילה אליה שובץ. הממונה התקשר אל העובד על מנת לבדוק מדוע העובד לא התייצב למשמרת, העובד השיב כי לא ידע שהוא משובץ למשמרת, וכי הוא נמצא בחדר מיון ביחד עם בנו התינוק, המצוי במצב קשה. כאשר הממונה דרש מהעובד להתייצב לאלתר למשמרת ולהזעיק את רעייתו על מנת שתשהה עם בנו, השיב העובד כי רעייתו חולה גם כן, והוא לא יוכל להתייצב למשמרת, לנוכח חובתו לשהות בחדר המיון עם בנו. נציין כבר עתה, כי בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של העובד כי לא ידע שהוא שובץ למשמרת לילה, וכן כי בנו ורעייתו היו חולים באותו המועד.

5.3.  הממונה לא קיבל את הסברי העובד לעניין אי הבנה לגבי לוח השיבוצים, וסבר כי העובד עבר עבירת משמעת של אי התייצבות למשמרת ללא מתן הסבר או הודעה מראש. בית הדין קבע כממצא עובדתי כי זה היה הילך מחשבתו של הממונה באותו מועד.

5.4.  בעקבות האירוע מיום 24.2.2009 פוטר העובד ביום למחרת בהודעה טלפונית של הממונה, תוך מתן הודעה מוקדמת, בה הוצע לעובד לבצע משמרות באתרים שונים מאלה שבהם עבד עובר לפיטוריו, וזאת בשל דרישת קצין הביטחון של המתקן בו הועסק העובד. בהמשך נשלח לעובד מכתב פיטורים.

5.5.  בית הדין קיבל את גרסת החברה כי קצין הביטחון באתר בו הועסק העובד דרש שלא להציבו עוד באותו אתר.

5.6.  ביום 2.3.2009 כתב העובד מכתב ובו אמירות בוטות כנגד הממונה עליו - אמירות עליהן התנצל העובד בהמשך, לרבות במסגרת הדיון לפנינו.

6.      העובד טען כי פוטר שלא כדין, משלושה טעמים: האחד - הוא פוטר בעת שהותו בחופשת מחלה בשל מחלת בנו ורעייתו, בניגוד לחוק דמי מחלה, תשל"ו - 1976 (להלן - חוק דמי מחלה); השני - הוא פוטר ללא שנערך לו שימוע כדין; השלישי - הוא פוטר בחוסר תום לב, ללא שהייתה עילה אמיתית לפיטוריו. לטענת העובד, הוא זכאי הן לפיצוי על אבדן הכנסה, לנוכח  העובדה שלא עבד במשך חודשיים וחצי ולא היה זכאי לדמי אבטלה, והן לפיצוי על עגמת נפש בשל נסיבות הפיטורים.

7.      החברה טענה כי במועד פיטוריו של העובד, לא היה איסור בחוק לפטר עובד בעת שהותו בחופשת מחלה; הטענה כי העובד פוטר ללא שימוע נטענה לראשונה בשלב הסיכומים בערעור; לא נפל פגם בפיטורי העובד, שכן פיטוריו נבעו מדרישת קצין הביטחון של האתר שלא להציבו באתר, וללא שהחברה הייתה מודעת לחומרת מצבו הרפואי של בנו של העובד, שלא הוכחה.

8.      לאחר בחינת טענות הצדדים מצאנו כי יש לדחות את טענת העובד לפיטורים בניגוד לחוק דמי מחלה. מבלי להידרש לשאלה אם האיסור לפטר בתקופת
הזכאות לדמי מחלה כאמור בסעיף 4א לחוק דמי מחלה חל גם במקרה של היעדרות עקב מחלת בן משפחה, תחולתו של סעיף 4א לחוק דמי מחלה היא מיום 15.7.2009, כשבעה חודשים לאחר פיטוריו של העובד. גם דין הטענה לפיטורים שלא כדין בשל העדר שימוע להידחות, לנוכח העובדה שהועלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים בערעור.